בסוף מסע לאמא ובת מצווה,
היא נגשה אלי,
אמרה לי שהיה מאד כיף, טוב, ומשמעותי כל כך
אבל היא ראתה גם דברים בבת שלה שלא אהבה,
והטעם הזה נשאר בה,
כל אמיתי וכנה,
וכל כך שמחתי שהיא אמרה,
כמה זה קורה לכולנו,
שאנחנו לא אוהבים את מה שהם בוחרים, והאופן שבו הם מדברים, והצורה שבה הם מגיבים.

מצד אחד חשוב לנו הזמן הקרוב עם הילדים שלנו,
אנחנו משקיעים זמן,
וחושבים המון,
עליהם, על העתיד שלהם, על ההתמודדות שלהם,
והיינו רוצים שהכל יסתדר לפי התוכנית,
בדמיון שלנו הדרך צריכה להיות ברורה, מאורגנת, מתנהלת.
שהם יעמדו באתגרים,
שאנחנו נהיה שם לעוגן,
ושהם ימשיכו את הכוונות שלנו והמחשבות שלנו,
ויצאו לדרך משלהם.

אבל,
אנחנו פוגשים לפעמים את האכזבה הזו,
ומה שרצינו, ומה שקיוונו לא משתלב עם הדרך שהם בוחרים.
כשאותה אמא נגשה אלי במסע,
אמרתי לה קודם כל, תקשיבי למקום הזה,
למקום הזה שאת רואה אותה, ואת רואה דברים שאת פחות אוהבת,
גם זה חשוב לראות אותה, ומתוך האהבה הזו,
היית רוצה לראות אותה אחרת.
אבל תשימי לב גם מה את בוחרת לראות,
איפה את ממקדת את המבט,
את יכולה לבחור מה לא…איפה היא חסרה,
ואת יכולה לבחור מה כן, איפה היא מלאה.
בקשתי ממנה להסתכל גם על עצמה,
ואת, שאלתי, אוהבת את כל מה שאת רואה בעצמך?

יש לנו נטיה להתמקד בחסר,
זה טבעי,
המוח שלנו עובד ככה
במה שעוד אין לנו,
הוא רוצה לראות תמונה שלמה.

שלב ההתבגרות,
זה שלב של חיפוש אחרי המה כן,
כמה אני "שווה"
מה יש לי לתת לעולם הזה,
ולנו ההורים יש תפקיד להחזיר להם אור על ה"מה כן" שהם.

ומה עם הדברים האלו,
הפחות, שמאתגרים אותנו,
שלא פשוטים לנו.
כן יש גם להם מקום ויש גם מקום לדבר עליהם,
תחשבו מתי,
ותבואו עם נקודת המבט ,
שרואה את הטוב,
ומבררת למה ואיפה קשה לך לראות אור.

בסדנאות ובמסעות אחת הפעילויות היא
לתת מקום לכן שלי,
למקומות המלאים, לאכויות שלי, שלה,
לדברים שחשובים לי שחשובים לה,
מתגלים שם כל כך הרבה מקומות
של חוזקה ושל טוב,
וכשיש בסיס יציב,
שאני יודעת שאני קיימת,
יש לי ערך,
אפשר להרגיש את זה בגוף,
הנני כאן!
לנערה בגיל ההתבגרות,
זה כל כך משמעותי,
להכיר בערכה,
ולהפנים שלא משנה מה יקרה מסביב,
ומה החברה תגיד או תעשה,
יש לה ערך,
יש לה המון משלה.
וזה בריאות,
וזו עוצמה,
וזה כל כך משמח!