קצת עליי
ציפי הירש, נעים להכיר 🙂
גדלתי בירושלים, ילדה ביישנית, מדברת מעט, שומרת הרבה מחשבות בפנים. אף פעם לא התחברתי לימי ההולדת, לכל תשומת הלב הזו, ואולי זו גם הסיבה שמאד בקלות ויתרתי על חגיגת בת מצווה , והעדפתי טיול משפחתי לחו"ל…
רק כשבגרתי הרגשתי את הצורך הזה, לפרוץ את החומות המגנות והשומרות, שחררתי במאמץ את הפחד מלהעיז ולמדתי לפרוש כנפיים לעוף, ולנדוד. בחרתי לנדוד רחוק להקים את הקן המשפחתי בגולן, במרחבים האלו שמאפשרים לי לעוף, מאפשרים לי להקשיב, מאפשרים לי לגדול.
אני מגדלת כאן ביחד עם יוני ששה ילדים, ובוחרת להביא אל חיי הזדמנויות, התחדשות, ומשמעות.
כשאני חושבת על עצמי בגיל 12, זה נראה לי כל כך מזמן, וכל כך אחר ממה שהפכתי להיות, אבל אני יודעת שכל ארוע וכל חוויה עיצבה אותי ואת מי שהפכתי להיות, לקח לי שנים לקבל בפשטות כזו את עברי, לקבל את מי שאני, כי היתה שם הרבה ביקורת עצמית, ולא מספיק אמונה ביכולת שלי.
בתחום החינוך בו בחרתי לעסוק במשך שנים, בקשתי למצוא את האור המיוחד הזה הקיים בכל אחת ואחד מתלמידי , לחפש מה יש בהם ויכול לתת משמעות לחיים, רציתי להעניק להם את האמונה בעצמם, אך לא פחות מזה בקשתי להעניק אותה לעצמי.
גם כאמא, אני עסוקה בבניית הקן, הקן הבטוח, המגן והחמים, וזה שאפשר להמריא ממנו רחוק והכי גבוה שאפשר.
לאחר שלמדתי הנחיית קבוצות לפני עשור, התעורר בי הרצון להפגיש בקבוצה אמהות ובנות מצווה, משהו שם נדלק בי, ליצור את החיבור בין אמא לבת, בשער הזה של הכניסה לגיל ההתבגרות, בשלב המעבר לחיים הבוגרים, לגלות בכל אחת את הקשר הפשוט המחבר בנינו, ומחבר אותנו אל המהות של מי שאנו.
יש דרכים שונות לחגוג את שנת הבת מצווה, אני בחרתי לתת את האפשרות לעצור, ולתת לזמן הזה משמעות עם חוויה ועם תוכן, בתוך הקשר המשמעותי כל כך של אמא ובת.
אני מזמינה אתכן אמא ובת, להכיר את עצמכן קצת יותר, לצבור ביחד חוויות משותפות, וליצור זכרון מתוק מתקופת חיים זו.
