אנחנו בתקופה שמאתגרת את ההורות שלנו,

אף פעם לא התנסינו במלחמה ואיך מעבירים אותה לילדים בעיקר בעידן דיגיטאלי,

הילדים נחשפים בכל כך הרבה אמצעים למה שמתרחש מסביבנו.

איך מדברים עם ילדים, זו שאלה שנכון לשאול אותה על כל מיני מצבים,

וכמו שיש נושאים שלא תמיד קל או נעים לדבר אותם, צריך לעשות זאת מתוך חובתנו כהורים.

כמה מחשבות שלי על שיח עם ילדים בזמן מלחמה:

התפקיד של הפחד-

הבת שלי אמרה לי שהיא מפחדת מהאזעקה, הסכמתי איתה שזה באמת מפחיד, אבל כששאלתי ממה היא מפחדת, היא שוב אמרה מהאזעקה, הרעש של האזעקה מפחיד אותה, כשאני שומעת אזעקה אני לא מפחדת מהרעש, אלא מהתוצאות שעלולות להיות. הבת שלי לא מודעת לתוצאות האלו, צריך להזהר לא להלביש את כל הפחדים שלנו עליהם. יש תפקיד חשוב לפחד, וזה גם מה שהסברתי לבת שלי, הוא מגן עלינו, ושולח אותנו מהר למרחב המוגן. כשהיא מפחדת מרעש האזעקה, הוא מזכיר לה למהר למרחב מוגן, שם אנסה להרגיע ולחשוב ביחד איתה מה יכול לעזור להרגע.

פחות לדבר, יותר לשאול-

יש לנו כהורים הרבה מה לומר לילדים שלנו, חשוב לנו לחנך אותם, לתת להם כלים לחיים, וגם בתקופה הזו יש הרבה מה להגיד, יש כאלו שיש להם משנה סדורה איך צריך להגיב מבחינה צבאית, מבחינה אמונית, מבחינה מוסרית וכו' ויש כאלו שהדברים ממש לא ברורים להם, ויש המון חוסר ודאות גם באופן שבו צריך לומר לילדים את הדברים. לכן מי שיודע וגם מי שלא בטוח, תמיד טוב יותר לשאול את הילדים, מה הם יודעים על המלחמה? על מה שקורה עכשיו בארץ? מה חושבים על המצב שקרה פה, איזה רגשות ומחשבות עולות להם? לפעמים דווקא מתוך המילים שהם יביאו נוכל לדייק יותר את האמירות שלנו, נוכל להרגיע במידת הצורך, או לתת את המידע הנכון יותר. המידע שהם מקבלים לא תמיד מדוייק, חשוב לתת את המידע, עם פחות פרשנויות, מידע שמותאם לגיל ובהתאם לשאלות שהילד/ה מביאים.

לחזק את הרוח-

בתקופה הזו הלב נשבר הרבה פעמים, עם כל סיפור על הרוג, וסיפורי השביעי באוקטובר, נשבר לנו עוד קצת הלב. לצד שיברון הלב התגלתה רוח חזקה של העם, התגיסות אנשים, התנדבויות, מעשי חסד רבים, וסיפורי גבורה רבים שהתגלו בתוך רגעי המשבר. גם כהורים, מותר ללב שלנו להשבר, אבל חובתנו גם למצוא את הדברים המחזקים את הרוח, בהם אנחנו שותפים או נחשפים אליהם, אל הנתינה וסיפורי הגבורה הרבים שקורים פה בארץ. לייצר אותם, להנגיש אותם לילדים, לקרוא עליהם, וגם לקחת חלק ביוזמות השונות.

רגשות-

אפשר לדבר על המלחמה בדרכים שונות, חפשו הזדמנויות יצירתיות שונות כדי לתת לילדים לפרוק ולשחרר קצת את הרגשות שלהם, אפשר בציור, אפשר לספר סיפור ולאחריו ליצור תמונה, פיסול, וכל העולה על דעתכם. בהתאם לגיל הילד/ה. כמובן שגם שיח רגשי חשוב, אך לא כל הורה ולא כל ילד מצליחים לייצר שיחה שמביעה רגשות בקלות ובנינוחות. חפשו דרכים אחרות, ולעיתים גם מישהו חיצוני יכול להנחות שיח שבו יהיה יותר שיתוף פעולה מאשר עם ההורה. דוגמא לפעילות יצירתית לבחור יצור כלשהו, בובה מוכנה או ליצור אותה, ולשאול, מה היצור אוהב, ממה הוא מפחד מה יכול לעזור לו להגן על עצמו, איך הוא מתגבר על הפחד וכו'. כתיבה, לכתוב יומן, לכתוב לדמות גיבורה, או לדמות דמיונית. לדמיון יש חשיבות רבה בימים אלו לחזק את הנפש.

אקטיביות-

להתאוורר בפעילות גופנית, תנועה, ומשחקים שונים, גם זה חשוב, לחפש מקורות השראה לעשיה ונתינה לאחרים, לשתף בזה את הילדים, לתת דוגמא אישית. לא צריכים להיות דברים גדולים, לפעמים צ'ופר קטן לשכנה, או כתיבת מכתב לחיל. יש הרבה מה לעשות, לפעמים גם הדברים הקטנים בבית יכולים להיות מופנים לאנרגיה הזו של הרמת הרוח והמורל.

תקווה-

ההמנון של העם שלנו הוא תקווה, העם שלנו חזר מגלות של 2000 שנה אל הארץ שלו, אין עוד עם כזה שחזר למקום ממנו גורש אחרי כ"כ הרבה שנים, והחייה את השפה שהיתה רדומה שנים רבות. אנחנו עם חזק, וביחד ננצח. זו הפכה להיות סיסמת המלחמה, ועלינו לייצר אותה גם בבית. להגיד משפטי תקווה, להאמין בכוחו של העם לנצח, ולבנות תמונה משפחתית עתידית לזמן של אחרי המלחמה, מקום שנרצה לסוע אליו, פעילות שנעשה ביחד. בונים את תמונת הניצחון שלנו.

חשוב לשתף, לדבר, גם את הרגשות שלנו, גם הפחדים והדאגות שלנו, ולא לחשוש להראות לפעמים חלשים, אבל לא להפסיק לדבר את זה, זו הדוגמא האישית שהילדים שלנו צריכים לראות.

הפוסט איך מדברים מלחמה הופיע לראשונה ב-עלמות- מחברות עולמות.

הפוסט מה עושים בשנת בת מצווה? הופיע לראשונה ב-עלמות- מחברות עולמות.

הפוסט אל תבחרי את המלחמות שלך הופיע לראשונה ב-עלמות- מחברות עולמות.

הפוסט חוט הלב הופיע לראשונה ב-עלמות- מחברות עולמות.

מאיפה השם הזה הגיע?

כשהחלטתי שאני יוצאת לדרך עצמאית,
חפשתי את השם המתאים,
שיתן ביטוי לזמן הזה,
זמן אמא ובת,
בשנת המצוות,
שם עם משמעות, כמו שבעיני יש לזמן הזה משמעות.

את ההשראה קבלתי מחוות העלמות,

החווה של חלוצות העליה השניה,
בראשית הציונות

שנמצאת בחצר כנרת,

ומספרת את סיפורן מעורר ההשראה,

של החלוצות שהתאמצו ושינו את המציאות של הנשים, ביישוב הארץ,

שבקשו לקחת חלק מעשי ולא רק בעבודות הנשים המקובלות (בישול וכביסה) לאותה התקופה,

הן יצרו שינוי והראו שנשים יכולות להיות עובדות אדמה, להתפנס מהתוצרת שלהן, ולהתאים את העבודות לאופיין ויכוליהן..

לחוות העלמות הבאתי הרבה קבוצות של אמהות ובנות,

וכל פעם התרגשתי מחדש, מהסיפורים, מהכוחות, והמסירות של אותן נשים לארץ ולאדמה הזאת.

עלמות,

נשים קטנות,

שנמצאות בתפר הזה בין העולם הבוגר,

לעולם הילדות.

בשם עֲלָמוֹת, הרגשתי נשיות,

זאת שמתגלה, בראשית ההתבגרות.

אני מדמיינת עלמה,

כאחת שלוקחת יוזמה,

שמוצאת את הדרך להיות נוכחת ובוטחת בעצמה.

בתורה מופיע המילה עלמה,

אצל מרים אחות משה,

המשגיחה על אחיה משה, המושם בתיבה,

והיא ניצבת מרחוק,

רואה את בת פרעה מושה מן הים את אחיה הקטן

וַתֵּלֶךְ, הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא, אֶת-אֵם הַיָּלֶד.

כמה תושיה ואומץ יש בה, ברגע הזה,

רגע שהיא לא יודעת איך יתקבל המשפגש של בת פרעה עם תינוק זר,
האם תחיה או תמית אותו כפי שציווה המלך.

.

עֲלָמוֹת-מְחַבְּרוֹת עוֹלָמוֹת

כשחשבתי על מסע לאמהות ובנות מצווה,
ועל המפגשים בכלל,

הרגשתי שהדבר המשמעותי במפגש הוא,

לחבר עולמות,

לחבר בין אמא ובת,

לחבר את הבת לעולמה הפנימי,

לחבר לערכים החשובים,

לחבר למעגלי השייכות,

לעם, לארץ.

כשהגעתי לגרפיקאית,

עלו כל מיני רעיונות,

והלכנו עם הצבעים העדינים,

שנתנו אווירה נשית מחבקת,

ופרח הלוטוס,

שמסמל לידה,

שנפתח עם אור השמש,

ומסמל חיבור, יצירה וענווה.

המפגשים האלו של אמהות ובנות,

ממלאים גם אותי,

בהרגשה כללית טובה,רגשות חיוביים, מלווים אותי בתוך המפגשים האלו
כמה נעים לזמן את החלקים הבריאים של מערכת היחסים של אמא ובת לבוא לידי ביטוי.

עלמות- מחברות עולמות,

זו הדרך שאני הולכת בה,

להיות עלמה, נשית, רגישה, עצמאית, בוטחת,

להפתח כמו הלוטוס, ליצור, לחבר,

בענווה גדולה.

לפגוש עולמות נוספים מסביבי,

שעוזרים לי לגלות ולדייק עוד ועוד את הדרך.

הפוסט עלמות מחברות עולמות הופיע לראשונה ב-עלמות- מחברות עולמות.

מצד אחד חשוב לנו הזמן הקרוב עם הילדים שלנו,
אנחנו משקיעים זמן,
וחושבים המון,
עליהם, על העתיד שלהם, על ההתמודדות שלהם,
והיינו רוצים שהכל יסתדר לפי התוכנית,
בדמיון שלנו הדרך צריכה להיות ברורה, מאורגנת, מתנהלת.
שהם יעמדו באתגרים,
שאנחנו נהיה שם לעוגן,
ושהם ימשיכו את הכוונות שלנו והמחשבות שלנו,
ויצאו לדרך משלהם.

אבל,
אנחנו פוגשים לפעמים את האכזבה הזו,
ומה שרצינו, ומה שקיוונו לא משתלב עם הדרך שהם בוחרים.
כשאותה אמא נגשה אלי במסע,
אמרתי לה קודם כל, תקשיבי למקום הזה,
למקום הזה שאת רואה אותה, ואת רואה דברים שאת פחות אוהבת,
גם זה חשוב לראות אותה, ומתוך האהבה הזו,
היית רוצה לראות אותה אחרת.
אבל תשימי לב גם מה את בוחרת לראות,
איפה את ממקדת את המבט,
את יכולה לבחור מה לא…איפה היא חסרה,
ואת יכולה לבחור מה כן, איפה היא מלאה.
בקשתי ממנה להסתכל גם על עצמה,
ואת, שאלתי, אוהבת את כל מה שאת רואה בעצמך?

יש לנו נטיה להתמקד בחסר,
זה טבעי,
המוח שלנו עובד ככה
במה שעוד אין לנו,
הוא רוצה לראות תמונה שלמה.

שלב ההתבגרות,
זה שלב של חיפוש אחרי המה כן,
כמה אני "שווה"
מה יש לי לתת לעולם הזה,
ולנו ההורים יש תפקיד להחזיר להם אור על ה"מה כן" שהם.

ומה עם הדברים האלו,
הפחות, שמאתגרים אותנו,
שלא פשוטים לנו.
כן יש גם להם מקום ויש גם מקום לדבר עליהם,
תחשבו מתי,
ותבואו עם נקודת המבט ,
שרואה את הטוב,
ומבררת למה ואיפה קשה לך לראות אור.

בסדנאות ובמסעות אחת הפעילויות היא
לתת מקום לכן שלי,
למקומות המלאים, לאכויות שלי, שלה,
לדברים שחשובים לי שחשובים לה,
מתגלים שם כל כך הרבה מקומות
של חוזקה ושל טוב,
וכשיש בסיס יציב,
שאני יודעת שאני קיימת,
יש לי ערך,
אפשר להרגיש את זה בגוף,
הנני כאן!
לנערה בגיל ההתבגרות,
זה כל כך משמעותי,
להכיר בערכה,
ולהפנים שלא משנה מה יקרה מסביב,
ומה החברה תגיד או תעשה,
יש לה ערך,
יש לה המון משלה.
וזה בריאות,
וזו עוצמה,
וזה כל כך משמח!

הפוסט על מה אני בוחרת להסתכל הופיע לראשונה ב-עלמות- מחברות עולמות.

בשביל שיחה צריך שניים, אחד שמדבר, ומישהו שיקשיב.

תקשורת זה נושא מורכב לאנשים מבוגרים ובטח לילדים, ורוב המלחמות והסכסוכים הם כתוצאה מאי הבנה בין אנשים, כל אחד ואחת רואה את המציאות קצת אחרת, ומפרש את המציאות מזוית שונה מהאחר, ויש פעמים שרצונות פשוט מתנגשים אחד בשני, וזה ממש לא פשוט….
בגיל ההתבגרות כדי שיתנהל שיח, צריך מי שידבר וצריך גם מישהו שיקשיב…מציאות שעשויה להיות מורכבת. כולם רוצים שיקשיבו להם. נדרשים חושים מיוחדים להצליח רק להקשיב, בלי להתערב, בלי להביע דעה, בלי לשלול, בלי להעביר ביקורת ובלי להתעלם.

במסגרת לימודי גישור, למדתי שלפני שמנסים לפתור סכסוך, קודם כל מקשיבים, מקשיבים לכל צד, שיספר את הסיפור שלו, אין שיח בין הצדדים יש הקשבה. כשמפרקים את הרגשות, והאמוציות, אפשר להבין יותר מה הצורך העומד מאחורי התנהגות מסויימת. לפעמים עצם זה שהיתה הקשבה של כל צד אחד לשני, הם בתוכם יכולים למצוא את הפתרון שיענה לכל אחד על הצורך.

"יתכן שמשום כך תפילות עוזרות לאנשים.
משום שאלוהים מחריש.
אינו מייעץ, אינו מארגן. הוא רק מקשיב:
נותן לך לחשוב לבד את הדברים…" ק. רוג'רס

להצליח להקשיב זה חשוב לגבי הילדים והמתבגרים שלנו, וזה נכון לגבי כל אדם.

להקשיב, בלי למהר להגיב, לשאול מבלי לייעץ, מבלי לבטל מחשבות ודעות אחרות,
להקשיב, לרגש של מי שמספר ורגע להרגיש אותו
להקשיב, ולשאול האם צריך עזרה?
לפעמים זה מספיק כדי שהדברים יתבהרו ויגיעו פתרונות.

בתפילה שהם יבואו לספר ונצליח לשתוק את עצמינו.

הפוסט תקשיבי לי! הופיע לראשונה ב-עלמות- מחברות עולמות.

הפוסט יש את הפער הזה הופיע לראשונה ב-עלמות- מחברות עולמות.

הפוסט נא לגעת!! חשוב לגעת! צריך לגעת! הופיע לראשונה ב-עלמות- מחברות עולמות.

הפוסט שם הרי גולן הופיע לראשונה ב-עלמות- מחברות עולמות.