איך מדברים מלחמה?

אנחנו בתקופה שמאתגרת את ההורות שלנו,

אף פעם לא התנסינו במלחמה ואיך מעבירים אותה לילדים בעיקר בעידן דיגיטאלי,

הילדים נחשפים בכל כך הרבה אמצעים למה שמתרחש מסביבנו.

איך מדברים עם ילדים, זו שאלה שנכון לשאול אותה על כל מיני מצבים,

וכמו שיש נושאים שלא תמיד קל או נעים לדבר אותם, צריך לעשות זאת מתוך חובתנו כהורים.

כמה מחשבות שלי על שיח עם ילדים בזמן מלחמה:

התפקיד של הפחד-

הבת שלי אמרה לי שהיא מפחדת מהאזעקה, הסכמתי איתה שזה באמת מפחיד, אבל כששאלתי ממה היא מפחדת, היא שוב אמרה מהאזעקה, הרעש של האזעקה מפחיד אותה, כשאני שומעת אזעקה אני לא מפחדת מהרעש, אלא מהתוצאות שעלולות להיות. הבת שלי לא מודעת לתוצאות האלו, צריך להזהר לא להלביש את כל הפחדים שלנו עליהם. יש תפקיד חשוב לפחד, וזה גם מה שהסברתי לבת שלי, הוא מגן עלינו, ושולח אותנו מהר למרחב המוגן. כשהיא מפחדת מרעש האזעקה, הוא מזכיר לה למהר למרחב מוגן, שם אנסה להרגיע ולחשוב ביחד איתה מה יכול לעזור להרגע.

פחות לדבר, יותר לשאול-

יש לנו כהורים הרבה מה לומר לילדים שלנו, חשוב לנו לחנך אותם, לתת להם כלים לחיים, וגם בתקופה הזו יש הרבה מה להגיד, יש כאלו שיש להם משנה סדורה איך צריך להגיב מבחינה צבאית, מבחינה אמונית, מבחינה מוסרית וכו' ויש כאלו שהדברים ממש לא ברורים להם, ויש המון חוסר ודאות גם באופן שבו צריך לומר לילדים את הדברים. לכן מי שיודע וגם מי שלא בטוח, תמיד טוב יותר לשאול את הילדים, מה הם יודעים על המלחמה? על מה שקורה עכשיו בארץ? מה חושבים על המצב שקרה פה, איזה רגשות ומחשבות עולות להם? לפעמים דווקא מתוך המילים שהם יביאו נוכל לדייק יותר את האמירות שלנו, נוכל להרגיע במידת הצורך, או לתת את המידע הנכון יותר. המידע שהם מקבלים לא תמיד מדוייק, חשוב לתת את המידע, עם פחות פרשנויות, מידע שמותאם לגיל ובהתאם לשאלות שהילד/ה מביאים.

לחזק את הרוח-

בתקופה הזו הלב נשבר הרבה פעמים, עם כל סיפור על הרוג, וסיפורי השביעי באוקטובר, נשבר לנו עוד קצת הלב. לצד שיברון הלב התגלתה רוח חזקה של העם, התגיסות אנשים, התנדבויות, מעשי חסד רבים, וסיפורי גבורה רבים שהתגלו בתוך רגעי המשבר. גם כהורים, מותר ללב שלנו להשבר, אבל חובתנו גם למצוא את הדברים המחזקים את הרוח, בהם אנחנו שותפים או נחשפים אליהם, אל הנתינה וסיפורי הגבורה הרבים שקורים פה בארץ. לייצר אותם, להנגיש אותם לילדים, לקרוא עליהם, וגם לקחת חלק ביוזמות השונות.

רגשות-

אפשר לדבר על המלחמה בדרכים שונות, חפשו הזדמנויות יצירתיות שונות כדי לתת לילדים לפרוק ולשחרר קצת את הרגשות שלהם, אפשר בציור, אפשר לספר סיפור ולאחריו ליצור תמונה, פיסול, וכל העולה על דעתכם. בהתאם לגיל הילד/ה. כמובן שגם שיח רגשי חשוב, אך לא כל הורה ולא כל ילד מצליחים לייצר שיחה שמביעה רגשות בקלות ובנינוחות. חפשו דרכים אחרות, ולעיתים גם מישהו חיצוני יכול להנחות שיח שבו יהיה יותר שיתוף פעולה מאשר עם ההורה. דוגמא לפעילות יצירתית לבחור יצור כלשהו, בובה מוכנה או ליצור אותה, ולשאול, מה היצור אוהב, ממה הוא מפחד מה יכול לעזור לו להגן על עצמו, איך הוא מתגבר על הפחד וכו'. כתיבה, לכתוב יומן, לכתוב לדמות גיבורה, או לדמות דמיונית. לדמיון יש חשיבות רבה בימים אלו לחזק את הנפש.

אקטיביות-

להתאוורר בפעילות גופנית, תנועה, ומשחקים שונים, גם זה חשוב, לחפש מקורות השראה לעשיה ונתינה לאחרים, לשתף בזה את הילדים, לתת דוגמא אישית. לא צריכים להיות דברים גדולים, לפעמים צ'ופר קטן לשכנה, או כתיבת מכתב לחיל. יש הרבה מה לעשות, לפעמים גם הדברים הקטנים בבית יכולים להיות מופנים לאנרגיה הזו של הרמת הרוח והמורל.

תקווה-

ההמנון של העם שלנו הוא תקווה, העם שלנו חזר מגלות של 2000 שנה אל הארץ שלו, אין עוד עם כזה שחזר למקום ממנו גורש אחרי כ"כ הרבה שנים, והחייה את השפה שהיתה רדומה שנים רבות. אנחנו עם חזק, וביחד ננצח. זו הפכה להיות סיסמת המלחמה, ועלינו לייצר אותה גם בבית. להגיד משפטי תקווה, להאמין בכוחו של העם לנצח, ולבנות תמונה משפחתית עתידית לזמן של אחרי המלחמה, מקום שנרצה לסוע אליו, פעילות שנעשה ביחד. בונים את תמונת הניצחון שלנו.

 

חשוב לשתף, לדבר, גם את הרגשות שלנו, גם הפחדים והדאגות שלנו, ולא לחשוש להראות לפעמים חלשים, אבל לא להפסיק לדבר את זה, זו הדוגמא האישית שהילדים שלנו צריכים לראות.