הגעתי לגולן כשהייתי בת 20,
לשנת מדרשה.
שנה בה למדתי להכיר את עצמי,
ולהכיר את התורה,
ואת העולם המופלא של הגות יהודית.
הכרתי את הגולן,
את האנשים המיוחדים פה,
טבע, והטיולים שבו, וחברות חדשות.
פה יכולתי לשאול את השאלות,
שאולי לפני כן היו חבויות,
בררתי לעצמי את דרכי,
את שאיפותי,
את ערכי.
התפאורה סביבי,
אפשרה לי לצמוח, לגדול, להתמלא


עברו עוד 6 שנים עד שחזרתי.
הפעם נשואה עם ילד וחצי,
מן רצון נדודים ילדי,
לפרוש כנפיים,
להרגיש גדולים.
כמו שני גוזלים,
שלומדים לעוף ביחד,
מחפשים מקום להקים את הקן המשותף
כאן גיליתי את עצמי שוב,
גילתי את האמהות,
את העצמאות
ואת המרחק ממשפחה, ואת השכנות, והקהילתיות.
צמחנו פה ביחד ולחוד,
מצמיחים פה ילדים שמחים.

כמעט 16 שנה שאנחנו גרים פה,
חלק מהנוף, חלק מהאווירה, חלק מהקהילה הגולנית,
אולי זה המרחבים,
אולי זה היכולת לצאת לצעידת בוקר
לפגוש מעיין נובע, לפגוש נדידות ציפורים,
לפגוש את השקט,
וגם את עצמי,
אני ממשיכה לגדול כאן,
מגדלת כאן ילדים,
פשוטים,
אוהבים,
במרחב המצמיח שמסביב.
ויש גם קשיים, והרבה ויתורים,
כי רחוק לנו,
כי רחוקים מאיתנו,
כי האפשרויות מצומצמות,
בוחרת כל פעם מחדש להיות כאן,
להודות על טוב שבחלקי.



אל המקום ואל האוירה הגולנית,
יצרתי זמן מיוחד
לאמא ובת.
מסע של יומיים אמהות ובנות
להתנתק מהשגרה
לנשום אויר ומרחב
ולצמוח ביחד
להכיר, להפגש ולגדול ביחד